פרס איגוד המתכננים לעבודת המ.א. של אדר' מיכאל יעקובסון

אחת התופעות הבולטות בערים החדשות בישראל היא שקיעת המרכז העירוני ההיסטורי והתרוקנותו ממשמעות, במקביל לצמיחתו והתבססותו של מרכז צריכה חדש ועכשווי בקצה העיר.

המרכזים שהוקמו בשנות ה-50 וה-60 במאה העשרים, עברו שינויים מזעריים במהלך השנים ונדרשים כיום להתמודד עם מציאות כלכלית ותרבותית משתנה, הדורשת מהם לתת פיתרון הולם במתן שירותים לתושבי העיר ובמקרים מסוימים אף לתושבי יישובים סמוכים.

יצירתו של גוף ידע בתחום, תסייע לקדם מדיניות תכנון מתאימה. המחקר מציג את היקף התופעה, עד כמה היא חזרתית, כמו גם את מעמד ומשמעות המרכז העירוני בערים החדשות. הבנת התופעה תסייע להרחבת גוף הידע על הערים החדשות בישראל, ובמיוחד על מרכזים עירוניים. על בסיס המטרות, מבקש המחקר לתת מענה לשאלה מהו המרכז העירוני בעיר החדשה בתחילת המאה ה-21? במסגרת זו, נבחנו שאלות משנה כמו: מהן צורות הארגון התרבותיות, החברתיות והמורפולוגיות המאפיינות את מרכז העיר הישן והחדש? ומה משמעות המרכזים העירוניים בעיני התושבים?