מבקשים להשתתף בצער משפחתו של פרופ' אהרן אופנהיימר ז"ל

אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, הדקאנית, הסגל האקדמי, הסגל המינהלי, התלמידים בבית הספר למדעי היהדות ולארכיאולוגיה ע"ש חיים רוזנברג והמרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין גורן מנחמים את המשפחה על פטירת יקירם.

מצורף כאן ההספד שכתבה פרופסור ורד נעם לאהרן אופנהיימר: 

אֵי זוֹ הִיא דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם. כָּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשָׂה, וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

אלה הם דבריו של רבי יהודה הנשיא, שדמותו הגדולה ריתקה את פרופ' אהרן אופנהיימר כל חייו, והוא הקדיש לה שתי מונוגרפיות.

מה ברבי יהודה הנשיא הקסים כל כך את אהרן? אהרן מתאר את רבי כאיש של הפכים: "האיש שלימוד התורה עמד במרכז מעייניו - התקרב לעמי הארץ הבורים"; איש ההלכה - שיצר יחסי קרבה עם התרבות הנוכרית והשלטונות הרומיים; איש שררה - המתואר כעניו גדול; "איש ההלכה - שלא הסתגר בדלת אמותיה אלא השקיע מאמצים רבים על מנת להתאים את ההלכה לנסיבות המשתנות".

דרכו של רבי היתה דרכו הישרה של אהרן אופנהיימר, שלא הסתגר מעולם במגדל שן אקדמי. שעיניו היו פקוחות לצורכי החברה והעולם ולצורכיהם ומכאוביהם של חברים ותלמידים. דרכו של אהרן היתה דרך של תפארת כפולה – תפארת העשייה בתורה ובמחקר, ותפארת מן האדם – מן המעורבות הציבורית, מן התלמידים, מן החברים הרבים לדרך, מן המשפחה, מן המוסדות הרבים שליווה וקידם.

הגישור על ההפכים, הצירופים והאיזונים אפיינו את אהרן גם במחקר.

אהרן אופנהיימר הוא מהחוקרים הנדירים שביססו והקימו בניין מפואר של תחום מחקרי שלם, רב משמעות והשלכות. היו שטענו שספרות המשנה והתלמוד, בהיותה הלכתית, פרשנית ודידקטית במהותה, אינה יכולה לשמש מקור לשחזור ההיסטוריה והראליה, והעיסוק המחקרי בה צריך להיות טקסטואלי ופילולוגי.

אהרן האמין שתורתם של חכמים – כמו תורתו שלו - צמחה מתוך החברה והחיים, ושהחברה והחיים בני הזמן ניתנים לשחזור מתוכה. הוא חולל, בעבודת חיים מגוונת ורבת פנים של איש אחד, תנופה מחקרית עצומה, שביססה הן מבט מתודולוגי חדש והן תימות וכיווני מחקר פוריים ללימוד ההיסטוריה של העת העתיקה המאוחרת מתוך הספרות התלמודית.

המבט המכיל, האנושי והחברתי של אהרן עולה כבר מספרו הראשון, שחיפש בתוך עולמם של חכמים דווקא את דמותו הדחויה של "עם הארץ", ומתוכה האיר את ההיסטוריה החברתית של תקופה מרכזית ומעצבת בתולדות ישראל.

הספר השני הוא אוצר שאין ערוך לחשיבותו, שחוקרי התלמוד הבבלי וההיסטוריה של התפוצה הבבלית נזקקים לו על כל צעד ושעל. ספר זה הוא למעשה אנציקלופדיה מקיפה, דייקנית ומעודכנת של כל שמות המקומות הנזכרים במרחבי התלמוד הבבלי. לגבי כל אחד מהשמות מובאים ומתורגמים כל אזכוריו התלמודיים על חילופי הנוסח שלהם, מוצעים כל הזיהויים שהועלו לגביו בספרות המחקר, ונאסף כל המידע ההיסטורי והגיאוגרפי על אודותיו, מהיסטוריונים יווניים ורומיים ועד גיאוגרפים ערבים בימי הביניים, בצירוף מפות. לבד מהדיון הלשוני, הפילולוגי והגיאוגרפי בכל ערך לחוד, משרטט הספר תמונה גיאוגרפית מקיפה של ההתיישבות היהודית בבבל, והקשר שלה עם ארץ ישראל.

ספריו האחרים וכמאה המאמרים שכתב מתארים את הגליל בתקופת המשנה, את מרד בר כוכבא ומניעיו, את אישיותו המיוחדת ומנהיגותו של ר' יהודה הנשיא, את מוסדות ההנהגה היהודיים; את האדמיניסטרציה הרומית בארץ ישראל; חיי הכלכלה; החברה היהודית לרבדיה; יחסי יהודים ונוכרים בערים מעורבות; בתי הכנסת העתיקים, מקומם ואופיים, וכמובן סוגיות בתולדות יהדות בבל.

אופנהיימר הנחיל לקהיליה הבינלאומית של חוקרי ההיסטוריה של העת העתיקה המאוחרת, את תודעת חשיבותה של ספרות חז"ל כמשאב היסטורי יקר ערך, והתווה דרך לשימוש בה תוך מודעות למגבלותיה וזהירות ממכשלות.

הוא הוריש לכולנו מורשת של גישור ושילוב: כיצד אפשר לבחון את העדויות התלמודיות לאור הנתונים שמחוצה להן - הממצא הארכאולוגי ועדות הסופרים היוונים והרומים, וכיצד, מצד שני, עדות המקורות היהודיים מאירה את העולה מאותם מקורות חיצוניים מזווית אחרת ומפרספקטיבה חדשה. הוא לימד כיצד אפשר לחלץ מצירוף זה של מקורות וממצאים תמונה היסטורית עשירה ומורכבת.

כשהגעתי, לפני כשני עשורים וחצי, כמרצה צעירה לאוניברסיטת תל-אביב, הכרתי את אהרן רק מעט באופן אישי. לא זכיתי קודם לכן להיות תלמידתו הישירה, ונקלטתי בחוג אחר ולא בחוג שלו. אבל אהרן קירב אותי מן הרגע הראשון, עודד, ליווה ותמך בדרכי האקדמית, הציג אותי בפני חוקרים בכירים באוניברסיטה ומחוצה לה. הוא ונילי פתחו לנו את ביתם ואת לבם, ומכאן צמחה ידידות אמיצה לאורך שנים, שפעמים הרבה תהיתי במה זכיתי לה בעצם. הנדיבות הזאת לא היתה יוצאת דופן. היא היתה דרכו ותפארתו של אהרן.

בדרכו מאירת הפנים, הנדיבה והמכילה, המגשרת בין הפכים, הוא נודע כמורה מעולה, קשוב ומאיר פנים לתלמידיו. למרות מחלה קשה שהתמודד עמה כל ימיו, הוא לא ביטל שיעור מימיו בכל שנות עבודתו באוניברסיטה. מסירותו יוצאת הדופן לתלמידי המחקר שלו היתה שם דבר באוניברסיטה. הללו הפכו לחוקרים בזכות עצמם וממשיכים את דרכו.

אהרן היה אחד ממוביליה של הקהילה האקדמית הישראלית וכיהן בכמה וכמה תפקידי מפתח שקידמו את תחום מחקרו ואת חקר תולדות ישראל בכלל. הוא שימש כעורך של "ציון" ו"קתדרה" וכחבר הנהלת החברה ההיסטורית, חבר הנהלה וחבר מערכת הספרים של "יד בן צבי", ובאוניברסיטת תל-אביב היה ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל, ראש תכנית הלימודים הכלליים, ראש בית הספר למדעי היהדות וראש המרכז לחקר התפוצות וחבר בוועדות רבות.

מעל ומעבר לכל אלה היו נילי, חברתו ואשת בריתו לחיים וגם למחקר, והבנות, הנכדות והנכדים שיקרו לו מכל.

וַיִּרְאוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת־אַהֲרֹן֙.

איבדנו היום איש המעלה, איש של תפארת, איש של דרך ישרה, איש של גישור, צירוף ונדיבות בחיים ובמחקר. נתנחם בכל מה שהשאיר אחריו – חותמם של הטוב והחסד בנתיבים הרבים שצעד בהם; דור המשך של תלמידים הרבה; וגופי תורה ומחקר העושים פירות ופירי פירות.

פרופ' ורד נועם

אוניברסיטת תל-אביב